מכתב מאמריקה

 

כֵּן אִמָּא,

הַגְּדֵרוֹת טוֹבוֹת וְגַם הַשְּׁכֵנִים.

הֵן בְּנוּיוֹת לוּחוֹת עֵץ-אָדֹם, מַאֲפִירוֹת לְאַט,

כִּבְנֵי-אָדָם.

בַּסְּתָו הָאוֹר רַךְ

וְיֵשׁ אֵשׁ בַּשַּׁלֶּכֶת.

 

כֵּן, הַבַּיִת כָּפוּף בְּשׁוּלֵי-הַגַּג,

אַחֲרֵי-הַכֹּל, הוּא בֵּן יוֹתֵר מִמָּאתַיִם.

עֲמוּדֵי-הַשֶּׁלֶד שֶׁלּוֹ (מֵעֵץ-אָדֹם שֶׁלֹּא הֶאֱפִיר) סְמוּכִים מְאֹד.

כְּמוֹ בְּנֵי-מִשְׁפָּחָה.

 

הַקִּירוֹת הַפְּנִימִיִים לֹא-קָרִים אַף-פַּעַם

אַךְ פְּגִיעַת-רֶגֶל שֶׁל כִּסֵּא אוֹ שֶׁל יֶלֶד

פּוֹעֶרֶת בָּהֶם סִימָנֵי-עַד.

​(הַאִם יִהְיוּ חַמִּים אֵי פַּעַם?)

 

כֵּן אִמָּא,

טָמַנּוּ פְּקָעוֹת שֶׁל כַּלָנִיוֹת וְשֶׁל נוּרִיוֹת.

עֲלֵיהֶן נִרְעָדִים מִגֶּשֶׁם עַכְשָׁו.

כֻּלָּן יִפְרְחוּ בָּאָבִיב,

הָאֲדָמָה פֹּה קַלָּה לָהֶן.